יום שלישי, 21 במאי 2013

כדוש בדרך למרתף

ערב יורד על קריית ביאליק.
ואני עדיין מתקשה להאמין שראיתי זאת במו עיני. רונן מבטיח שיש לאן לצאת פה בימות שבוע.

כהמשך לביקורי בצפון הגעתי לראשונה בחיי לקריות, מושבם של סניפי Dudu Outmezgine - Pattiserie Design. כקודמו, מתקשה מר אוטומזגין לבטא את שמו בשפת הקודש ומתעקש על אותיות קידוש לבנה. כמו כן הגדיל לעשות והכריז על עצמו כפטיסרי צרפתי. ודיזיין.
יש לציין שחברי נהג במקצועיות יתרה וטרח לאסוף דגימות כדושים מהשטח עוד בטרם הגעתי לעיר היעד.
כך שלא שזפתי עיני בהיכל הפטיסרי (ובדיזיין) אך מעיון בגלריית התמונות איפוא שהפסדתי עוד ביקור שהיה עשוי להוציאני בשן ועין ועם חור בכיס. מה שמוסיף לאכזבה והחוצפה הכללית.

החוצפה אינה עניין של מה בכך, אין מדובר פה בחוצפה מהסגנון של סדרת גמר פלייאוף נטולת כוכבים אחרי המתנה של עונה מתישה. או לותר על מיטה זוגית לטיסה קצרה אחרי שכבר ויתרת על מיטה זוגית לטיסה קצרה. אלא חוצפה בסגנון פיזור כדורי שוקולד גרועים בסניפים מעוצבים ברחבי הקריות.
מקורות חייו של ידידינו דודו, מסתבר, שלעשות כדושים אין ללמוד בצרפת, בלגיה וגם לא בהונגריה. או שמא הן נתקלו במחוזות רחוקים אלו בעודפים כבירים של קוקוס יבש טחון. הרבה קוקס יבש טחון. ושנים שחונות במטעי האגוזים.

כגודל הציפיה כך גודל האכזבה, כדוש במרקם קשה בטעם קוקוס לא מתקבל בעין יפה ממי שעובד "באיכות וברמה הגבוהה ביותר". יחד עם זאת בלוג הכדוש ממשיך להצדיע למחירים הנמוכים בגזרת הכדושים הצפונית. כן ירבו.

קינחנו את הערב בפאב המרתף. הפעם, ללא ציפיות.



 

המחיר: 4 שקלים לשלושה כדושים


יום חמישי, 9 במאי 2013

כדוש בחבילה

יום הפועלים הבינלאומי חלף בשקט. חוזה ההעסקה האחרון שלי כלל 9 שעות עבודה יומיות, מעבר לדרישות ארגוני העובדים הקנדיים שהחלו עם מחאה זו. אך אני סובל בשקט. וכמוני, יתרת פרולטריון ההייטק הישראלי, נמצאים בתחתית העשירון העליון, מסתפקים בטיסות צ'רטר לחו"ל ומשתתפים בדיון על הצרות ריקי כהן, מלמעלה.

אני עצמי חש הזדהות כה עמוקה עם השחיקה הגוברת של מעמד הביניים אל מול הטייקונים, שמיד יצאתי לחופשה בת יומיים בחיפה. שם אפגש עם רונן, חבר-טיול נוסף (ראה ערך פרק קודם), המעורה היטב בכל הקשור לכדוש, טיפוסי הרים ולה פז (בסדר הזה).

רונן, קודקוד אקדמאי בעל עבר צבאי עשיר, הכין מראש צי"ח מסודר ומקוצר עבור גזרה הצפונית.
בישיבה מבצעית מהירה בחוף הסטודנטים שלמרגלות הכרמל הוא פרט את התוכנית ואת הלו"ז, ועם שקיעת החמה יצאנו לדרכנו.

התחנה הראשונה הינה קונדיטורית SHEMO. קונדיטוריה כה יוקרתית ששמה לא יכול להכתב בעברית ואף לא באותיות קטנות. העסק המשפחתי הקטן הוקם ב- 1992 והתרחב כבר אל עבר המרכז. הכדוש כמובן נשאר נאמן למקור וגאה לבקר בסניף החיפאי.

עם הכניסה לשמו, מיד התבררה גודל הטעות שעשינו. היכל קריר ורחב ידיים, מלא מקררים ומדפים מלאים מטעמים וכל טוב, מעוצב למשעי, מתקשה להבין איך משכורת מתכנת פלוס ניסיון תספיק למה שאני אוציא מכאן. אסור לאבד פוקוס. המוכרות מדווחות שישנם כדושים רק באריזות בקירור. גם את זה אני אקח. העיקר לא לצאת מכאן עם הרבה סחורה שעוד אצטער עליה. מוכרת חמודה מביעה עניין רב בבלוג, אני רושם לה את הכתובת בסמארטפון. "תפיצי לחבריך את הבשורה" אני מוסיף. מצידה היא מוסיפה התעניינות על התעניינות ואני תוהה אם אני מפספס פה משהו.
רונן מחווה שכן.

שילמנו. וסירבנו בנימוס להצעה לטעום את הכדוש ולחוות את דעתינו המקצועית.

יצאנו וסגרנו את הדלת. רק בשביל לטעום אותם ברגע הראשון שיצאנו מהראדר של עיניהן הבוחנות. הקופסה כבר נפתחה וחיש קל החלפנו רשמים. מרקם - טוב וקריר, מעט יותר מדי קוקוס, אך מתוק בדיוק במידה הנכונה. ואפילו לא כל כך הרגשנו את האגוזים. הבעיה לצערי נותרה הבעיה המרכזית בשוק הכדושים הישראלי - לא מספיק עוגתי כדוש הוא לא עיסה דביקה קרה ומובן שלא חתיכת עוגה יבשה - ועל כן הוא נקרא כדוש. פלוס גדול הוא כמובן המחיר, מעט מעל 2 שקלים בקונדיטוריה יוקרתית, לא דבר שתראו במרכז הארץ.

רונן הלך להזמין לנו המבורגרים בעשרה שקלים האחד,
אני חזרתי פנימה לבדוק את המצב.



המחיר: 25 שקלים לחבילה של 12 כדושים